המטפל העיקרי

בכל משפחה-מטפלת אחד מבני המשפחה הוא בד"כ המטפל העיקרי. בדרך כלל זוהי מטפלת עיקרית – אשה. לעיתים קרובות היא מקבלת את התפקיד באופן ספונטני, בתוקף הנסיבות, ללא החלטה פורמלית, והתפקיד נשאר ומתקבע. 

המטפל העיקרי מאופיין לעתים באחד או יותר מהמאפיינים הבאים: 

* היא אשה – רעיה, בת או כלה. 

* היא הזמינה ביותר – קרובה גיאוגרפית, חסרת משפחה משלה, או פנויה יותר מהאחרים. 

* הילד/ה הבכור/ה, או הצעיר/ה ביותר, או הקרוב/ה ביותר מבחינה רגשית להורה המוגבל. 

* איש/אשת מקצוע בתחום הסיעוד או תחום קרוב (רפואה, עבודה סוציאלית) 

* פועל /ת מתוך הסכם משפחתי מוקדם, לפיו חלקו/ה בירושה העתידית יהיה גדול משל האחרים. 

ליווי בן משפחה הוא קשה ביותר ומתיש. הוא כולל ליווי פיזי, ניהול ענייני ההורה/המטופל, ניהול עניינים ביורוקרטיים וכספיים, קשר עם רשויות ועם גורמים טיפוליים, השגה והפעלה של מטפל/ת זר/ה ועוד.

המטפלת העיקרית "נשאבת" לעיתים קרובות לתפקיד הגוזל ממנה משאבים נפשיים ומשאבי זמן מרובים. לעיתים קרובות היא מרגישה בודדה ונטולת כוחות, ועל סף קריסה. 

לפעמים היא רואה את צרכי ההורה המטופל כקודמים לצרכיה-שלה ושל משפחתה הגרעינית. היא לא תמיד זוכרת שגם היא בת אנוש, עם כוחות ומשאבים מוגבלים. יש לה מחויבות גבוהה והיא משלמת כמעט תמיד מחיר בריאותי, נפשי ומשפחתי. 

למרות שהמטפלת העיקרית יכולה להפיק מתפקידה כוח ועמדת השפעה – היא זקוקה לעזרה מאחרים ולתמיכה. יש חשיבות רבה למעורבות מירבית של כל בני המשפחה האחרים. 

יש לשאוף למצב בו המטפלת העיקרית היא "מנהלת הטיפול" כשבני המשפחה האחרים לוקחים על עצמם חלק מתפקידי הטיפול (ניהול כספי, ביקורים, קניות, שותפות בהחלטות, טיפול בעובד הזר). 

בצד הקושי והעומס הרגשי והמעשי - תקופת הטיפול בהורה היא הזדמנות להתקרבות בין בני המשפחה ויצירת שיתוף פעולה ותמיכה הדדית. 

בהעדר בני משפחה, או כאשר העומס רב והסיוע המשפחתי לא מספיק – מומלץ מאד להיעזר באיש מקצוע או בקבוצת תמיכה.